הגדרה ורקע
גזזת כף הרגל – tinea pedis היא זיהום פטרייתי (פטריית דרמטופיט) בכפות הרגליים הפוגעת לרוב בין האצבעות ומתחת לאצבעות.
הזיהום נגרם לרוב על ידי הדרמטופיט "Trichophyton rubrum", לפעמים ישנה מעורבות של "Trichophyton interdigitale" ו "Epidermophyton floccosum".
גורמי הסיכון
- סביבה חמה ולחה
- לבישה ממושכת של נעליים אטומות
- הזעת יתר
- חשיפה ממושכת למים
אפידמיולוגיה
שיעור ההיארעות הכללית היא כ 10%. גיל ההתחלה הממוצע הינו 15. שכיח יותר אצל גברים מאשר אצל נקבות.
שיעורים גבוהים יותר נמצאו אצל חיילים או אוכלוסיות שנועלות נעליים אטומות במשך שעות ארוכות.
פתופיזיולוגיה
חוסר אוורור וחסימה של תאי העור, טמפרטורה גבוהה, יחד עם לחות או רטיבות תורמים לזיהום tinea pedis.
פירוק העור, הלחות, והטמפרטורה גורמים לעלייה ושינוי בפלורה החיידקית שחיה על העור. (פלורה = החידקים ה"טובים" שחיים על העור שלנו ומתחרים בחיידקים ובפטריות ה"רעות")
הפטרייה משחררת אנזימים הנקראים "קרטינאז" (keratinases) כדי לפלוש לשכבת הקרטין (keratin) של העור. ובנוסף, דופן התא של הדרמטופיט מכיל מולקולות הנקראות "מאנאנים" (mannans) המדכאות את התגובה החיסונית של הגוף.
מופע קליני
מופיעים בעיקר כדרמטיטיס מגרד של אצבעות הרגליים, המאופיין בקילופים, שסעים, שינוי צבע העור, קשקשים לבנים, גרד, ריח רע, שלפוחיות מתוחות, ועוד.
הזיהום החיידקי הקשור עלול לגרום לסוג כיבי חריף של tinea pedis.
הערכה ואבחון
בדיקה גופנית חיצונית בדרך כלל מספיקה כדי לזהות tinea pedis. ניתן לאשש ולוודא את האבחנה על ידי דגימה של הפטרייה בבדיקה מיקרוסקופית.
יש לבחון במדויק (אבחנה מבדלת) כי הנגעים הם פטרייתיים ולא התחלה של פסוריאזיס.
טיפול ברמה המקומית
טיפול מקומי בדרך כלל הולם ומספיק לטיפול ברוב החולים, ללא טיפול מערכתי (תרופות דרך הפה או הווריד).
הטיפולים המקומיים המקובלים הם אנטיביוטיקות ממשפחת המידאזולאם (Topical imidazoles) : clotrimazole, econazole, ketoconazole, miconazole, isoconazole, tioconazole, sulconazole – מאוד אפקטיביים ועם מעט מאוד תופעות לוואי.
Terbinafine ו amorolfine הוכחו כתרופות עם תגובה מהירה יותר מהאנטיביוטיקות הנ"ל.
למעשה, הטיפול נקבע על פי התרביות, צורת והיקף הנגעים. – לכל הטיפולים הנזכרים, נדרש מרשם רופא.
טיפול ברמה המערכתית
יש צורך בטיפול מערכתי, רק אם יש מעורבות של אזורים נרחבים בכף הרגל או אם הזיהום חוזר שוב ושוב או אם יש שלפוחיות.
טיפולים מקובלים למבוגרים:
terbinafine הניתן דרך הפה במינון של 250 מ"ג ליום מביא להרגעה ושיפור מהיר יחסית, ויעיל לטווח ארוך.
Itraconazole, פעיל דרך הפה מסדרת הטריאזול יעיל במינון 200 מ"ג ליום למשך 30 יום.
Fluconazole ניתן במינון של 150 מ"ג לשבוע למשך זמן ארוך יותר.
Griseofulvin במינון 500 עד 1000 מ"ג ליום.
טיפולים מקובלים לילדים:
griseofulvin במינון 10 עד 20 מ"ג / ק"ג ליום.
itraconazole במינון 5 מ"ג/ק"ג ליום.
פרוגנוזה
הפרוגנוזה טובה בתנאי שננקטים אמצעי זהירות למניעת חזרה והתפשטות. הזעת יתר היא גורם נטייה לזיהומי tinea. עבור רוב האנשים הבריאים, לאחר תחילת הטיפול התוצאות מצוינות. רוב האנשים רואים הקלה בתסמינים תוך מספר ימים והחלמה מלאה תוך 7-14 ימים.
טיפים ודגשים חשובים
- מכיוון שהמחלה מתחילה לעיתים קרובות בכפות הרגליים, יש לייבש את אצבעות הרגליים היטב לאחר הרחצה. יובש של האיזורים הנגועים חיוני לריפוי, ולהימנעות מהדבקה חוזרת.
- מומלץ מאוד להשתמש באבקת חיטוי טובה לכפות הרגליים לאחר הרחצה, במיוחד בין אצבעות הרגליים, לשמירה על החלק יבש אצל אנשים רגישים. אבקת Tolnaftate או clotrimazole היא אבקה מעולה לכפות הרגליים.
- ניתן גם לפזר טלק רגיל בתוך הגרביים והנעליים כדי לשמור על הרגליים יבשות.
- שימוש תקופתי בחומר אנטי פטרייתי מקומי עשוי להידרש, במיוחד כאשר נועלים נעל אטומה וחמה.
- שמירה על הגיינה והימנעות מהליכה יחפה, ובמיוחד במקומות ציבוריים כמו בריכה, מקווה וכדו'
- שטיפה תכופה של רצפות חדרי מקלחת ודפנות בריכות שחייה
- לבישה של גרבי כותנה 100%
- להימנע משיתוף פריטי טיפוח אישיים
- עם תחילת הטיפול יש לזרוק לזבל את הנעליים הישנות
סיבוכים של Tinea pedis
- Cellulitis צלוליטיס
- Pyoderma פיודרמה
- Lymphangitis לימפנגיטיס
- Osteomyelitis אוסטאומיאליטיס
- חולי סוכרת עם tinea pedis נוטים יותר לפתח פטרת ציפורניים.
מקורות
Tinea Pedis בתוך האתר הרשמי של משרד הבריאות האמריקאי F.D.A. An official website of the United States government
