ליתיום הינו סוג של מלח. טיפול קו ראשון בהפרעה דו קוטבית. מנגנון הפעולה של ליתיום אינו ידוע, והוא מופרש בשתן ללא שינוי (אין חילוף חומרים של ליתיום). לוקח לליתיום בערך 1-3 שבועות להשפיע. ליתיום יכול לגרום להרעלה במינונים גבוהים ולכן יש לנטר את רמתו בדם- רמה תרפויטית (חובה לזכור למבחן): 0.6-1.2 mEq\L. רמות רעילות הן כאשר רמת התרופה היא יותר מ- 2 mEq\L.
תופעות הלוואי דומות להיפרנתרמיה סיסטמי: לב: היפוך או השטחת גלי T, ברדיקרדיה. CNS: בלבול, רעד, היפר-רפלקסיה, דליריום, פרכוסים, תרדמת. כליות: פגיעה בכליות, בא לידי ביטוי בפוליאוריה, ופולידיפסיה (צמאון). המטולוגית: לויקוציטוזיס ואנמיה אפלסטית. גסטרואנטרולוגי: שלשולים ובחילות. אנדוקרינית: תסמונת גויטר ופגיעה בתפקוד בלוטת התריס. אחר: אקנה, פריחה ועלייה במשקל.
הדרכה סיעודית: אין להפסיק ליתיום בבת אחת. שתיה מרובה (כ- 3 לי' ליום). דיאטה מאוזנת לא מעט מלח ולא הרבה מלח. משתנים או התייבשות עלולים לגרום להרעלה. יש ליטול את התרופה לאחר ארוחה עם הרבה מים. מעקב אחר תפקודי לב (אק"ג); תריס; כליות;.
ליתיום אינו מומלץ בהריון והנקה. התרופה אסורה לחולי כליות, לב וכלי דם.
ליתיום משפיע על תפקוד תקין של בלוטת התריס באמצעות מנגנונים מרובים. בדרך כלל הדבר יתבטא ב Hypothyroidism. להבנת המנגנון המדויק, ניתן לקרוא כאן:
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3568739/
