רקע כללי: פצע לחץ מוגדר כפגיעה בשלמות העור. הסיבות הן גם חיצוניות לגוף וגם פנימיות הגורם העיקרי הוא לחץ חיצוני המונע פרפוזיה טובה לאיזור. גורמים נוספים: יובש העור, שתן, צואה, תת תזונה, ומחלות הפוגעות בפרפוזיה כגון מחלות לב, כל"ד, נוירולגיות, וסכרת. הסכנה המרכזית היא זיהום הפצע, והתפשטותו עד לכדי נמק או ספסיס.
סיווג חומרת הפצע נעשה ע"פ סולם NPUAP (National Pressure Ulcer Advisory Panel)- דרגה 1 – אודם שאינו חולף לאחר הקלה בלחץ, מעורבות האפידרמיס (Epidermis), ללא פגיעה בשלמות העור. דרגה 2 – אובדן חלקי של הרקמות, שפשוף או שלפוחיות, מעורבות האפידרמיס (Epidermis). דרגה 3 – אובדן רקמות בשכבות עור עמוקות יותר עם אובדן השכבה התת עורית לעתים ניתן לראות שומן תת עורי ללא גידים או שרירים, לעתים נוצר גלד שחור. דרגה 4 – הרס עמוק ורחב של כל שכבות העור, עם מעורבות שריר או עצם.
הדרכה רפואית וסיעודית למניעת פצעי לחץ: איתור אוכלוסייה בסיכון ע"י סולם Norton. מניעת לחץ ע"י שינוי תנוחה, הנחת כריות, ומזרון ביצים. טיפול באי-שליטה בסוגרים, כמו החלפת אמצעי ספיגה (טיטולים) בתדירות גבוהה. בדיקת העור בכל הגוף מידי יום. שמירה על העור יבש ונקי. סיכוך העור בקרם לחות. הדרכה תזונתית (יורחב בהמשך).
טיפול: על קצה המזלג ממש– העיקרון הוא שפצע יבש "מרטיבים", ופצע מפריש "מייבשים". שלושת יסודות הטיפול הם: הטריה– הסרת כל הרקמות הנמקיות. ניקיון– ע"י מים וסבון או נורמל סליין. שמירה על לחות– ע"י חבישת פצע לחץ. ישנם עשרות חבישות ומשחות, וזה מאוד משתנה בין סוגי הפצעים. כיבים בשלב 3 ו-4 ללא שיפור בטיפול שמרני עשויים לדרוש התערבות כירורגית.
פצעי לחץ הם קטבוליים וצורכים הרבה אנרגיה. האופי הקטבולי של כיבים אלה גורם לאיבוד חמור של נוזלים וחלבונים, מה שעלול לגרום להיפופרוטאינמיה או תת תזונה. כמו כן החלבון הוא מה שבונה את רקמות העור, ושכבות שומן מגנות על העור והעצמות. ולכן הדרכה תזונתית היא קריטית. ההנחיה למטופלים בסיכון או כאלו שכבר פיתחו פצע דרגה 1: 35 -30 קק"ל לק"ג ליממה וכמות חלבון יומית של 1.5 -1.2 גרם לק"ג, כמו כן שתייה מרובה למניעת יובש העור, ותוספת ויטמינים ומינרלים.
