רקע כללי: צנתור היא פעולה אבחנתית וטיפולית, שנועדה להרחיב את עורקי הלב שנחסמו או הוצרו בשל טרשת; וכן להשתלת מסתם אורטלי. הצנתור נעשה ע"י הזרקת חומר ניגוד מבוסס "יוד", וכניסה אל העורקים דרך הגפיים בשיקוף רנטגן. הפעולה מבוצעת תחת טיפול בהפרין + אספירין / פלביקס. קונטרה אינדקציה: מטופל הנוטל קומדין או INR גבוה מ 1.5.
מטופל עם חשש לנזק כלייתי (יוד פוגע בכליות), יש להכין עם Acetylcysteine ונוזלים.
סיבוכים עיקריים של צנתור: הפרעות קצב. קרע ודימום. ברדיקרדיה בגלל גירוי של הוואגוס. אי ספיקת כליות בגלל החומר ניגוד.
הדרכה סיעודית לאחר צנתור: לבדוק מצב הגפה שדרכה נכנסו לצנתור (צבע, דופק, תחושה). קיבוע הגפה. ניטור קרדיאלי ל 8 שעות. מעקב מתן שתן.
ע"פ הפרוטוקול הניהולי המקובל בישראל; מטופל עם רגישות ליוד יש להכין עם סטרואידים ואנטי היסטמינים להורדת התנגודת של המערכת החיסונית, כמו כן יש להכין מזרק אדרנלין למקרה שיתפתח שוק אנפילקטי.
הערה אישית שלי: "אלרגיה ליוד" אינה אפשרית ביולוגית, מכיוון שהגוף שלנו מייצר יוד, ואי אפשר להתקיים בלעדיו. כשאומרים אלרגיה ליוד מתכוונים למאכלים או לחומר ניגוד המבוסס על יוד. כמו כן מחקרים חדשים הראו שהתגובה האלרגנית לחומר ניגוד קשורה להיפראוסמולרית ולא בתיווך חיסוני- ושטיפול מקדים בקורטיקוסטרואידים אינו מפחית את שיעור תופעות הלוואי החמורות. עם זאת בישראל עדיין לא עודכנו ההוראות, וההוראה היא להכין מטופלים רגישים עם סטרואידים ואנטי היסטמינים. לקריאה נוספת: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC9114274/
יש להפסיק את הטיפול במטפורמין Metformin (Glucomin, Glucophage)) בכל המטופלים העומדים בפני ביצוע הדמיה עם חומר ניגודי מחשש להופעת חמצת לקטית וכשל כלייתי. וזאת משום שחומר ניגוד מבוסס יוד פוגע בכליות, וגם Metformin עלול לפגוע בכליות, והימצאות של שני החומרים הללו בגוף יחד, יוצרת סיכון גבוה לפגיעה כלייתית. (בישראל זו עדיין הנחיה גורפת, בארה"ב הפסקת מטפורמין לפני צנתור מוגבלת למטופלים בסיכון גבוה לפתח נפרופטיה בלבד).
